הכל התחיל כשהבורר, השופט מלץ, סיים כמה שנות בוררות קשה ומורכבת בהחלטה לא-מנומקת של שניים וחצי עמודים, ובה פסק 96 מיליון שקל לטובת ארוך.
כלל פיננסים פנתה למשרד "ויצמן-יער חקירות", שלאחר התלבטות לקח על עצמו לבדוק אם השופט היה נתון לאיומים מצד ארוך.
זו לא הייתה משימה פשוטה: לרשות החוקרים עמדו שבועות ספורים, נוסף לקושי לחדור את המעטפת של השופט, שהוצף בטלפונים של עיתונאים שביקשו תגובה
"מלץ הודה בשיחות עם החוקרת הפרטית, כי ארוך "ביקר" בביתו לפחות פעמיים-שלוש ("הוא היה בא, עכשיו כבר לא"), למרות שבפתח הבניין ניצב שומר; מלבד הודאתו במהלך הבוררות כי חש מאויים ("אולי זה ינחם אותך שגם אני מרגיש מאויים, אז מה אני יכול לעשות? מה אפשר לעשות?"), הוא השמיע דברים דומים באוזני החוקרת ("הוא איים בשלבים יותר קדומים… הוא בחור קצת אלים"). כשנשאל מלץ מדוע לא הזמין משטרה, הוא השיב: "לא סומך עליה".