סיפור כיסוי של חוקר פרטי – מתי זה מותר ומתי זאת התחזות?

לאחרונה פנו אליי להתייעצות בנוגע למקרה מעניין לגבי תיק שנמצא בדיון בבית משפט ובו ראיות שהושגו באמצעות חקירה בכיסוי. נטען כי ייתכן שייפסלו מאחר שהמידע הושג מבלי שהחוקרים הזדהו כחוקרים פרטיים. סיפקתי מידע שברשותי שאפשר את קבלת הראיות בבית המשפט, כפי שאפרט להלן.

מרבית המידע שמושג בחקירות פרטיות מגיע באמצעות "סיפור כיסוי". הכוונה היא שהחוקר מציג את עצמו בזהות רלוונטית, מה שגורם לנחקר למסור מידע מהותי, אשר ייתכן שלא היה מוסר אילו היה יודע שמדובר בחוקר פרטי. מידע זה מוצג לבסוף כראיה בבית משפט.

הטענה שלרוב נטענת על ידי עורך הדין של הנחקר/ת הינה שמדובר בהתחזות ו/או שהחוקר, על פי חוק חוקרים פרטיים, חייב להציג עצמו כחוקר פרטי ומשלא עשה כן יש לפסול את החומרים שהוצגו כראיה בדיון.

בהקשר זה פניתי בזמנו לוועדה לרישוי חוקרים פרטיים, ולהלן עמדתה החד-משמעית:

"לדעת הוועדה אין החוק או הקוד האתי מחיל חובה על החוקר הפרטי לחשוף עצמו תמיד כחוקר פרטי. פרשנות אחרת לחוק תפגע ביכולתו של החוקר הפרטי לבצע את תפקידו ותמנע ממנו כמעט לחלוטין את האפשרות לבצע חקירות. לדעת הוועדה, חוקר פרטי רשאי להשתמש בסיפורי כיסוי כל עוד הדבר לגיטימי ונעשה כדין. הוועדה סבורה, כי החובה של חוקר פרטי לחשוף את זהותו כחוקר פרטי היא במקרים בהם קיים חשש שאי ציון העובדה שמדובר בחוקר פרטי יביא להטעיית הציבור כאילו מדובר בחוקר מטעם רשות מוסמכת".

ומה באשר לטענת ההתחזות?

בפסק דין של בית המשפט המחוזי בפני כבוד השופטים דבורה ברלינר, זאב המר ושמואל ברוך נקבע: "בפתח פסק דינינו ועד שאנחנו מגיעים לעיקרי הדברים, נאמר כי אנו מזכים את המערערת מעבירה על פי ס' 441 רישא, וזאת משום שעל פי ההלכה המשפטית, לא ניתן להרשיע בעבירה של התחזות לאחר, כאשר "האחר" הינו דמות פיקטיבית ובדויה, בהבדל מאדם אחר, חי או מת".

אם יש לכם שאלות, כתבו לי בשמחה.
ולמי שמעוניין, אשמח לשלוח בפרטי את המסמכים הרשמיים.